שלום  לכולם

שמי אתי גנולין ואני גרה בשדרות

עיר שאני אוהבת מאוד,שדרות היא הבית שלי.

תושבי העיר שדרות הם אנשים טובים וחמים,שכולנו כמשפחה את גדולה העוזרת איש לרעהו.

בירצוני לשתף אותכם על מה שעובר עלינו תושבי ישראל ובעיקר על תושבי שדרות ,במשך עשרים שנה אנו סובלים מינחת זרועם הקשה של חמאס הגיאד האיסלמי החיזבאלה ועוד קבוצות טרור,מהפגזות בלתי פוסקות,מפיגועים מבלוני נפץ ,גם בתקופת שקט יחסי אין לנו באמת תחושת שקט וביטחון,תמיד שורר בנו הפחד.

בהתחלה שכל זה אחל הייתי שומעת צבע אדום מיסתתרת איפה שאפשר אפילו תחת עץ שומעת בום וממשיכה,עד שיום אחד נפל קסאם על אוטו ששתי דקות לפני הייתי בתוכו.

ביזכות זה שלא הייתי חגורה ובנס יצאתי מהאוטו בזמן והסתתרתי בממד וכך חיי ניצלו.

כשראיתי את הנזק שניגרם לאוטו הבנתי איזה נס גדול קרה לי ושיכלתי למות באוטו,שלושה ימים הסתובבתי כמו זומבי בהלם מוחלט וחיי השתנו.

כל טריקת דלת מפחידה אותי,כל מקל שנופל מקפיץ אותי,שלא נדבר על רעש הפיצוצים הכל מחזיר אותי לאותו רגע האימים.

כמוני,כל התושבים במדינת ישראל חיים נתחושת פחד וחוסר ביטחון תמידי.

אני פעילה וחברת ההנהלה בעמותה הנקראת תיקווה לשדרות.

העמותה קיימת כבר 16 שנה,אנו מסייעים למשפחות נפגעי קסאם,משפחות חד הוריות,ולכל מי שבא ומבקש שנושיט לו יד לעזרה.

יש אנשים הזקוקים פשוט לאוזן קשבת לעידודים וחיזוקים,גם זאת אנו עושים בשמחה ובאהבה רבה,אנו יושבים איתם מקשיבים להם מיעצים להם ומעודדים אותם,וכמובן עוזרים להם בהיבט הכלכלי כפי יכולתנו.

באים אלינו אנשים שביתם ניפגע מקסאם ואין להם כלום,ובעזרתם של אנשים טובים מכל העולם שתורמים לנו אנו יכולים לסייע ולו במעט למשפחות בביגוד מזון וכו.

ביום יום אנו ניפגשים עם ילדים ומבוגרים כאחד,מפוחדיםעצובים ומיואשיםובעיקר פגועים מחוסר הביטחון ובעיות כלכליות ואין להם איך לעבור את היום יום.

כשאנו לוקחים מצרכי מזון לבית המשפחות הם מתרגשים מאוד יש הרבה מישפחות רעבות .

שובר את ליבי לשמוע ילד קטן אומר לאימו בהתלהבות מרגשת יה אמא תראי קנו לנו מימרח שוקולד לימרוח על הלחם,או יש לנו קורנפלקס.

יש משפחות שאין להם כסף לשלם חובות כמו מים חשמל ושכירות לכן הם פונים אלינו לעזרה,ואנו כמובן עוזרים כפי יכולתנו,ושוב כמובן תודה לה על אנשים טובים שתורמים לנו ובזכותם אפשר לעזור,אחרת אי אפשר היה לממש זאת,משמיים תבורכו.

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת אליכם בהרגשות רבה,מצפה בקוצר רוח לפעם הבאה שאשב מול המחשב ואשתף אותכם במה עובר עלינו.

אוהבת אותכם בשם ה יתברך.

אתי גנולין,תקווה לשדרות.